אהיה אשר אהיה – יהווה


כאשר משה עלה להר סיני הוא ראה סנה בוער שלא אוכל. לאחר שנאמר לו: "של נעליך מעל רגליך"… וכו', הוא שאל: איך קוראים למי שמדבר אליו.  והתשובה הייתה: "אהיה אשר אהיה".

"אהיה אשר אהיה" איננו שם. זוהי הוויה. כלומר נוכחות. ואנחנו מכנים את אותה נוכחות בשם "יהווה" כלומר:   י = אלוהים, הווה = ישנו, קיים, נוכח.

נוכחות אלוהית קיימת בכל מקום בכל היקומים, בכל הגלקסיות, בכל הכוכבים, במרווחים שבין הגלקסיות, בחורים השחורים ובכל מה שקיים. הנוכחות האלוהית היא עצם הקיום של כל העולמות בכלל ובקיום האנושי בפרט.

כל אנרגיה או מקום או כוכב או גלקסיה או מימד מלא בנוכחות אלוהית, כל מקום שהוא בין המימדים ובין הגלקסיות גם כן מלא באנרגיה אלוהית של כל מה שיש, כל מה שישנו.

האדם הוא נגזרת מכל היש, הוא כלול בתוך האנרגיה האלוהית שמכילה את כל מה שיש. האדם הוא חלק מהאנרגיה האלוהית, חלק מכל היש, חלק מהאנרגיה של "אהיה אשר אהיה". כי זוהי אנרגיה של נוכחות, של הכלה, של הוויה.

האדם הוא "בצלמנו וכדמותנו" כלומר נברא בצלם האלוהים. בזמן שהאדם נברא הייתה אחדות של כל היש. הייתה הרמוניה,הכלה, אחדות.

האדם נברא בצלם אלוהים אבל משהו כרסם בתוכו. הוא רצה להיות יותר, הוא רצה לשלוט, להיות "אלוהים" ולא  "כמו אלוהים". הוא רצה להרגיש את התחושה הזו של השליטה, המרות, המשילות.

כדי לחוש את השליטה הוא הפריד את עצמו מהכלל ואז חטא לעיקר. כלומר הפריד את עצמו מהאחדות. כי העיקר הייתה האחדות שאיחדה את כל מה שישנו. ואז האדם ברא לעצמו אנרגיה חדשה שקרא לה אגו והפך אותה למדריך בנבכי חייו.

אותה אנרגיה של האגו שהפרידה אותו מהכלל ומהעיקר, לקחה את האדם להרפתקה ארוכה ומסוכנת במשך עידנים רבים. האדם התחיל לחוות חוויות קשות ומורכבות יותר ויותר ולא מצא את הדרך חזרה לאנרגיה של כל היש, לאנרגיה של "אהיה אשר אהיה", לאנרגיה של "יהווה".

וכך קרה שהאדם ממשיך לחפש. הוא מחפש את עצמו בכל מקום ברחבי העולם. הוא חוצה יבשות, ימים ואוקיאנוסים והוא מחפש אחר ההוויה שלו. מחפש את עצמו, מחפש את מי שהוא באמת, כדי למצוא את העצמי האמיתי שלו ולהתמזג איתו. האדם יודע בתוך תוכו שרק כך הוא יחזור ויתאחד עם האנרגיה של כל היש, האנרגיה של "אהיה אשר אהיה", האנרגיה של יהווה, האנרגיה של אלוהים.

אז מה נחוץ לו לאדם כדי ליישם את מה שהוא רוצה? מה נחוץ לו לאדם כדי להתאחד עם הבריאה, להתאחד עם כל היש, להתאחד עם יהווה, להתאחד עם אלוהים? לשם כך נחוצים שלושה דברים:

1.      לוותר על האנרגיה של האגו – אותה אנרגיה שיצר על מנת לשרוד במימד הפיזי

2.      לוותר על האנרגיה של הפחד – אותה אנרגיה שיצר על מנת לשרוד במימד הפיזי

3.      לוותר על האני – אותה אנרגיה שמפרידה אותו מהכלל, מהעיקר, מההוויה האמיתית שלו. כי ברגע שהאדם אומר "אני" – הוא הפריד את עצמו מהכלל ושם את עצמו בנפרד מכל היש.

אחדות לא נרכשת באמצעות דיבורים או מעשים פיזיים. אחדות היא נוכחות קולקטיבית, נוכחות מלוכדת, נוכחות של כל היש כמקשה אחת. ללא הפרדה כלל.

לאחר שהאדם ויתר על האגו, הפחד והאני – הצעד הבא הוא להתמזג עם כל היש, להתמזג עם אלוהים, להתמזג עם יהווה. במיזוג הזה האדם יגיע להארה. ואז הוא יהיה  באחדות עם אלוהים ועם כל מה שישנו. האדם כבר לא יהיה "אדם" שנגזר מאדמה ודם.  אלא יהיה הבריאה.

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.