נכון, כולנו בהלם ומאוד קשה לבטא את התחושות הקשות שאנו מרגישים לנוכח מה שקורה במדינתנו הקטנטונת. חטופים, מלחמה, חיילים הרוגים, וגם אנשים צעירים, אזעקות, התמודדות עם קושי רגשי המון דמעות פחד תסכול כעס ותחושה שכל העולם מתמוטט סביבנו. ואכן כך קורה. העולם שכולנו רגילים אליו, מתמוטט לנגד עינינו והחיים שלנו לא יהיו כפי שהיו לפני כן. כי כדי שהעולם ישתנה הוא צריך קודם להרוס את התשתית הקיימת כדי לבנות תשתית חדשה וטובה יותר.לבני האדם קשה עם שינויים קיצוניים. העולם משתנה והוא מאלץ גם אותנו להשתנות. זה קרה במשך אלפי שנים של היסטוריה. כך אנו משתנים ומתקדמים באבולוציה. כך אנו מאתגרים את עצמנו ולומדים את יכולותנו הפיזיות המנטליות והרוחניות. כך האדם מתקדם באבולוציה. כך התקדמנו מהאדם הקדמון לאדם המודרני וכעת אנו בעיצומו של תהליך מעבר מהאדם המודרני לאדם המואר.אדם מואר כלומר אדם מודע. והמודעות היא בכל הגופים והרבדים. גם בגוף הפיזי להיות מודע לחלקים הפיזיים בתוך הגוף, להיות מודעים לחלקים האתריים והחלקים הרוחניים. כלומר להבין מהיכן באנו ולאן אנו הולכים. מה יהיה העתיד שלנו כאדם אינדיבידואלי, כעם או לאום. מי אנחנו, מה יש סביבנו, אילו גלקסיות עדיין לא חקרנו ועם אלו ישויות עדיין לא נפגשנו ושיכולות ללמד אותנו הרבה מאוד על העולמות האחרים. היקום הוא מקום עצום ואנחנו כמו גרגיר חול בתוך הממדים האינסופיים. הרחבת התודעה והעלאת המודעות תתן לנו את האפשרות להבין לעומק את התהליכים שאנו עוברים ולעבור אותם יותר בקלות. לכל תוצאה יש סיבה. עלינו להבין את הסיבה כדי לקבל את התוצאה. אז אם נבין שאדם מסוים נהרג כי ניסה להגן על חבריו, אז נקבל את המוות שלו ביתר קלות. אבל לא נוכל לשנות את התוצאה. זה רק יקל עלינו להבין ולקבל. ומכאן שהדבר הנוסף שאנחנו לומדים בתקופה הזאת היא לקבל. לקבל את הדברים כפי שהם. כאשר אנו מקבלים אז אנחנו גם סולחים לעצמנו ולאחרים על מה שקרה. כאשר אנו סולחים אז אנחנו יכולים לפתוח את הלב ולאפשר לעצמנו להשתחרר מהמועקה שרוכבת על הכתפיים ולפעמים דוחפת אותנו למטה לרצפה.הבנה, קבלה, סליחה, פתחית הלב והכלה. להכיל את הכאב זה אומר להבין שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר כדי לשנות את המצב. רק לקבל את זה כפי שזה. רק לאפשר לעצמנו לנוח מהעול הכבד שנחת עלינו כאשר לא היינו מוכנים אליו. רק כדי לומר לעצמנו שאנחנו לא אשמים. ואנחנו מוכנים לסלוח. כי רק הסליחה משחררת. זה נכון בממד האישי וזה נכון גם בממד הלאומי והגלקטי. אנו שואלים את עצמנו למה הערבים רודפים אותנו היהודים. זה התחיל בימי אברהם כאשר אברהם ושרה גרשו את הגר ובנה ישמעאל. זוהי קארמה שאנו בני העם היהודי ובני עם האיסלאם צריכים להתחיל לסלוח. וללמוד לקבל ולהכיל. לבנות מקום של אמון בין שני העמים. וזה לא משהו שבונים בן לילה. זהו תהליך ששני העמים עוברים יחד. זה יקח זמן אבל זה יקרה בסופו של דבר. אולי אנו שחיים כעת על פני כדור הארץ לא נראה את זה בימינו, אבל זה יקרה בודאות. ויש עוד צלע שלישית במשולש הזה וזה העם הנוצרי. גם כאן יש קארמה שעדיין לא נסגרה מימי ישוע, ויש לעשות פעולות של סליחה שחרור ובניית אמון בין שלושת העמים יחד. רק לאחר מכן יהיה שלום בעולם. רק כך נחיה בשלום על האדמה הזאת. אז אם אנחנו רוצים להתקדם אנו חייבים להשיל מעלינו את עול העבר ולהיות מוכנים לשינויים משמעותיים בחיים כאינדבידואל, כעם, כלאום וכבני אדם על פני הפלנטה ארץ. זה נוגע לכולנו. לכל אדם על פני האדמה. וכדאי שעה אחת קודם.