ספרים מפרי עטי

 

תור הזהב

 

book5.zahav_-190x300

 

 

תור הזהב הוא העידן החדש שאנו נכנסים אליו

כדי שהמעבר לעידן הזהב יהיה קל יותר, אפשר לעבור חניכות מיוחדות שעוזרות להתאים את התדר האנרגטי שלנו לתדר החדש

 

דיקשה זוהי חניכה שבה מועברת אנרגית זהב מהרובד האתרי ותומכת במסע האדם להארה.

 

הדיקשה מחברת אותנו לנוכחות האלוהית שבתוכנו ועוזרת לנו להתגבר על קשיים ואתגרים שהצבנו לעצמנו במהלך החיים שלנו בכל הגלגולים.

 

האחדות שאנו חווים במהלך הדיקשה היא חוויה פנימית. כאשר כל אחד מאיתנו חווה אחדות בתוכו אנו עוברים לעידן האחדות הוא עידן הזהב.

 

ככל שיותר בני אדם יחוו את האחדות בתוכם, נמצא ונחווה בפנים את עידן תור הזהב.

 

עידן הזהב איננו מקום שצריך להעפיל אליו, הוא לא נמצא אי שם ברבדים עליונים.

 

עידן הזהב הוא מקום בתוכנו שהאנושות תגיע אליו כאשר כל בני האדם יעשו שינוי פנימי ויתפתחו לרמות מודעות גבוהות יותר.

 

הקדמה

 

 שלושה ספרים כתבתי  בנושאי  צמיחה והתפתחות רוחנית לפני שנסעתי להודו בפעם השנייה. כבר היו לי הניסיון והידע שקיבלתי ממורים רבים בארץ וברחבי העולם ומהם למדתי כיצד להטמיע אנרגיות גבוהות  ולהפוך אותן לחלק ממני.

 

הרגשתי שבפעם הזו לא אני  רציתי לנסוע להודו כי אם איזה שהוא כוח פנימי עוצמתי מאוד ובלתי נשלט מושך אותי לשם  אם כי היו לי התנגדויות פנימיות רבות. השכל אמר לי לא לנסוע אבל התחושה הפנימית משכה אותי  לכיוון זה מבלי שהשכל יוכל להתערב.  כך היה שהגעתי להודו בפעם השנייה מבלי שהתכוונתי לכך.

 

היינו מספר ישראלים מועט ונסענו יחד על מנת לעבור את תהליך ההתעלות.

 

כאשר הגענו לאוניברסיטת האחדות THE ONESS UNIVERSITY בעיר צ'נאי  היא מדרס שנמצאת בדרום מזרח הודו,  נאמר לנו שאנו אמורים לעבור תהליך של התפתחות ושינוי שמביא בסופו של דבר להארה והפסקת הסבל. התהליך אמור היה להיות  בשתיקה במשך 21 יום.  "השתיקה תעזור לכם להתעמת עם הפחדים הקשים ביותר שלכם ותשחרר אתכם מהסבל שלכם".  כך נאמר לנו ביום הראשון לסדנה.

 

לא ידעתי כיצד הדברים אמורים לעבוד (בלי לדבר כלל)  אבל החלטתי לזרום עם התהליך ולתת לדברים לקרות מאליהם ולא לתת לשכל להתערב ולהפריע בתהליך.

 

השתדלתי להשתיק את הפטפוט של השכל ולהפנים את הנאמר. נאמר לנו שזהו תהליך שאנו נחוש ונעבור במהלך הסדנה ותהליך זה ישנה את החיים שלנו לחלוטין.

 

הישיבה הייתה על גבי מחצלות שהונחו על הרצפה. היה מאוד קשה (לישראלית מפונקת כמוני) לשבת או לשכב על הרצפה אבל אחרי יומיים הפסקתי להרגיש את אי הנוחות והתמקדתי  בחוויות שחוויתי.  בהמשך  אביא חלק מחוויות אלו.

 

כאשר קיבלתי את הדיקשה  (דיקשה זוהי חניכה) הראשונה עברה בי מחשבה שזה מה שעשו הנביאים בזמנו כאשר חנכו את הנער שנבחר להיות מלך בתקופת שאול, דוד, שמואל ועוד. זו הייתה תחושה של חניכה למשהו גבוה מאוד שאנו כבני אדם החיים כיום  על פני הפלנטה הזו טרם חווינו מעולם. זו הייתה חניכה של מעלה.  צמרמורת אחזה בי והרגשתי שאני הולכת ונפתחת לאט לאט.

 

באותם רגעים רציתי לשתף עוד אנשים בחוויה המדהימה הזו והחלטתי שכאשר אחזור לארץ אעשה למען לתת דיקשה לכל מי שירצה לטעום מהטעם המדהים של אנרגיית הזהב הזו.

 

זוהי אנרגיה כל כך חזקה, שבכל שנות עבודתי כמטפלת הוליסטית לא חוויתי אנרגיה כזו. זו הייתה אנרגיה של השכינה. אנרגיה עם המון רוך, חום, אהבה וחמלה. הרגשתי כאילו אלף אמהות מלטפות אותי ומשכיבות אותי לישון באהבה וחמלה.

 

מאז שחזרתי מהודו לפני כחצי שנה אני נותנת דיקשה בכל הזדמנות ולכל מי שמוכן לקבל. אני עובדת כמעט בכל ערב ובאה לכל מקום שמזמינים אותי.